מהו נרטיב? (סיפר)
מקור המונח "נרטיב" בשפה הלטינית – פרשנות של היבט מסוים, או של אירוע היסטורי, המעוצבת דרך נקודת מבט תרבותית או אישית.
את המושג נרטיב, המציא הפילוסוף והסוציולוג הצרפתי ז'אן פרנסואה ליוטאר. הנרטיב הוא כתיבת תיאור המציאות כפי שהיא, בתפיסתה של קבוצה, כמו עם, או יחידים.
מושג זה התפשט בתרבות הפוסט-מודרנית, וכיום ישנו נרטיב כמעט לכל אירוע מכונן: הנרטיב היהודי, הנרטיב הישראלי, נרטיב העליות, הנרטיב המזרחי, נרטיב השואה ועוד.

נרטיב השואה – שואת העם היהודי כולו

במשך שנים, נרטיב השואה התייחס ליהודי אירופה שנספו וחוו את אימת הגרמנים הנאצים ומחנות ההשמדה. בשנים האחרונות, התרחב השיח על השואה והוא מתייחס וכולל גם את הניצולים ממדינות כמו: תוניסיה, מרוקו, לוב, בולגריה, יוון ועוד. שגם בהם סבלו היהודים ושנים רבות לא קיבלו הכרה כניצולי שואה כלל.

המסע של צילקה – התר מוריס

סיפורה של צילקה קליין שנלקחת בגיל שש-עשרה, מביתה שבסלובקיה למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. מפקד המחנה מתפעל מיופייה ומפריד אותה מיתר האסירות. עם שחרור המחנה, צילקה מואשמת על ידי הרוסים בשיתוף פעולה עם הגרמנים ונשלחת למאסר ממושך במחנה כפיה מבודד בסיביר. צילקה מצליחה, בעזרת תושייה רבה, להשתחרר מעבודות הפרך ולהתקבל לעבודה כאחות, והיא מטפלת במסירת רבה בחולים המגיעים אליה.

ללכת למקום אחר – רחל גץ-סלומון

סיפורה של איבון, הילדה מתוניס, מביא את מאורעות הכיבוש הנאצי בנובמבר 1942. סיפורם של יהודי תוניסיה לא היה ידוע כמעט. הצעירים מגיל 17-50 נלקחו ופוזרו למחנות מעצר וכפייה. במאי שנת 1943, בעלות הברית שיחררו את תוניסיה, אולם יהודים רבים עדיין נשארו במחנות עד שנת 1944. המלחמה, והיחס אותו קיבלו היהודים גרם ליהודים רבים לעלות לישראל, בעיקר לצעירים שביניהם.

נרטיב ההתיישבות החקלאית:

רומן רוסי – מאיר שלו

מאיר שלו מביא את תולדותיה של משפחת איכרים, בתקופה שלפני הקמת המדינה. בשפתו הציורית ובעברית נפלאה פורש בפנינו את עלילותיה של משפחה במושב בעמק יזרעאל (כנראה נהלל, אם כי הדבר לא נאמר במפורש), בספר נקרא בפשטות "הכפר", הרומן פורש בפני הקורא את קורות המשפחה והמושב, מרגע העלייה לקרקע, בתקופת העלייה השנייה, ועד למחצית השנייה של המאה העשרים. מאיר שלו אהב לכתוב על נושאים שעסקו בנרטיבים בספרים נוספים: עשו, יונה ונער ועוד.

נרטיב העליות לארץ ישראל

מאז ומעולם, יהודים חלמו להגיע לארץ ישראל. הסיבות להגיע לכאן היו שונות ומגוונות והשתנו בכל תקופה לפי כיוון הרוח העולמית. אם היו פרעות וטבח ביהודים במקום מסוים, אפשר היה מיד לראות כיצד היהודים באותו מקום נוהרים לישראל, אשר שימשה מעין עיר מקלט וקרנות מזבח להיאחז בהם. כמובן שהשיא היה עם תום מלחמת העולם השנייה, כאשר באירופה נותרו פליטים שאיש לא רצה בהם וישראל הייתה המקום הטבעי לקלוט אותם ולהיות בית בטוח עבורם. מכאן, נפרץ הסכר עבור כל יהודי ויהודי בכל מקום בעולם, מאירופה, ומארצות ערב, מאמריקה ואפריקה וגם מאסיה הגיעו לכאן יהודים ב-75 שנות קיומה ומצאו בה מקום ובית.

ספרי תמה תמימה – שרית גרדוול, 2014

סיפור אהבה בן שבעים ושבע שנים, אשר מתחיל בכפר קטן בתימן, כשחממה פוגשת בפעם הראשונה את בן דודה חסן. הוא מדביק אותה בחלום לעלות לארץ ישראל. היא יוצאת למסע המרתק, וכך מכירה את חברתה הטובה. הם מגיעים למחנה עתלית, ומשם מגיעים לפרדס חנה, אך לזוג הצעיר עוד מחכה עתיד קשוח גם בארץ המובטחת אליה חלמו להגיע. כשחסן אהובה שוכב על ערש דווי, מספרת הסבתא לנכדתה את סיפור חייה ואהבתה.