מה מניע אותי ככותב?
בפרק ה-69 בפודקאסט, בחנתי מקרוב חמישה רצונות שהניעו אותי בתור כותב לאורך השנים, ומניעים את רובנו כיוצרים ביום-יום.
לעתים מדובר במניעים אישיים ואגואיסטיים לחלוטין.
ולעתים המילים נובעות מתוך רצון ליצור עולם טוב יותר.
בכתיבת ספרי הראשון, 100 דרכים לאבד את עצמך בהודו,
רק רציתי שיראו אותי.
האמנתי בכל לבי שאני מוכשר.
האמנתי בלבי שהסיפור שלי צריך להגיע לקהל הרחב.
וזה בדיוק היה הדבר שחיפשתי, לקבל חיבוק מהעולם, דרך הכתיבה שלי.
בתור נער תל אביבי הסתובבתי במשך שנים בתחושה שלא מבינים אותי.
הייתי מדבר מהר, בולע מילים, קופץ מהר בין נושא לנושא בכל שיחה.
פשוט הרגשתי לא מובן.
עבורי, מטרת הכתיבה מאז ומתמיד הייתה להביע את עצמי.
בדיוק כפי שאני.
בנוסף, כבר בגיל צעיר מצאתי את עצמי מחובר באינפוזיה לאמנות, על כל צורותיה.
החל מהאלבום The Wall של פינק פלויד,
ודרך צפייה בסרטי ארט יפניים, בלגים, או צרפתיים בשעות הקטנות של הלילה.
ראיתי את עצמי כאמן, וכל כך רציתי לקחת חלק ב"עולם האמנים".
בפרק הפודקאסט החדש, דיברתי גם על הדלתות החדשות שנפתחות כאשר אנחנו יוצרים פעולות שמגיעות מתוך הלב.
דיברתי על כך שהעולם מריע למעשים ולא למחשבות.
ועל אדוות ההשפעה שלנו בעולם, בכל תנועה שאנחנו יוצרים באשר היא:
