ברוכים הבאים להדרכת כתיבה נוספת מבית הספר לכתיבה יוצרת של נבו רוזי!
כתיבת סאטירה וקומדיה
היום נדבר על איך כותבים סאטירה.
ומבחינתי, המטרה של סאטירה היא להעביר ביקורת באופן קומי.
אנו חיים ולמען האמת, אנחנו חיים בעולם שלכולם יש ביקורת. ועם השנים עם התפתחות הרשתות החברתיות והטוקבקים אנו חווים את הביקורות כל הזמן. ממש כמו פרסומות, מאוד קשה לברוח מביקורות.
אנו חיים ולמען האמת, אנחנו חיים בעולם שלכולם יש ביקורת. ועם השנים עם התפתחות הרשתות החברתיות והטוקבקים אנו חווים את הביקורות כל הזמן. ממש כמו פרסומות, מאוד קשה לברוח מביקורות.
אבל יש דרך להעביר ביקורת, מבחינתי הסאטירה היא דרך נפלאה ומאוד קומית להעביר את הביקורת שלנו.
וכשאנחנו מדברים על הסאטירה, בואו נדבר על כל הטכניקות שאנחנו עוסקים בהן באופן קבוע:
קודם כל, כתיבה מתארת – אם אני אצליח להעביר את "החדר" (כל מקום שבו הסצינה מתרחשת) וגם כל מה שקורה מתחת לפני השטח, תחושות של מי שנמצא באירוע.
לצד הדבר הזה יש את הדיאלוגים – דרך מאוד מעניינת להעביר ביקורת, להעביר, סאטירה, לכתוב סאטירה באופן קומי זה דרך הדיאלוגים. הרבה פעמים דרך הדיאלוג אנחנו יכולים להעביר תמונה שבה שתי הדמויות נמצאות במקומות כל כך אחרים. איזושהי אטימות, איזשהו פער שאפשר להעביר בין הדמויות.
מבחינתי הכלי הזה מאוד חשוב, תמיד תזכרו את מה שקורה מעל לפני השטח: כל העולם הפיזי וכל מה שקורה מתחת לפני השטח. הרגשות, התחושות, הביקורות.
הרבה פעמים יש פער בין איך שהביקורת מתרחשת, נוכחת בתוכנו מתחת לפני השטח לבין איך שהיא יוצאת.
דרך אגב, אם מדברים כבר על סאטירה, אני רוצה גם לבחון את המקום של מוטיב חוזר – הרבה פעמים המוטיב החוזר, לדוגמה בחירות בפעם החמישית, יכול להגיע באופן שיטתי מסויים או באופן כמו שקורה בעולם. המוטיב החוזר יכול להיות גם גשם או חורף, משהו שחוזר על עצמו באופן דיי קבוע ואנחנו לא שולטים בו. אולי, הוא בא לסמל משהו.
לצד הדבר הזה יש את הדיאלוגים – דרך מאוד מעניינת להעביר ביקורת, להעביר, סאטירה, לכתוב סאטירה באופן קומי זה דרך הדיאלוגים. הרבה פעמים דרך הדיאלוג אנחנו יכולים להעביר תמונה שבה שתי הדמויות נמצאות במקומות כל כך אחרים. איזושהי אטימות, איזשהו פער שאפשר להעביר בין הדמויות.
מבחינתי הכלי הזה מאוד חשוב, תמיד תזכרו את מה שקורה מעל לפני השטח: כל העולם הפיזי וכל מה שקורה מתחת לפני השטח. הרגשות, התחושות, הביקורות.
הרבה פעמים יש פער בין איך שהביקורת מתרחשת, נוכחת בתוכנו מתחת לפני השטח לבין איך שהיא יוצאת.
דרך אגב, אם מדברים כבר על סאטירה, אני רוצה גם לבחון את המקום של מוטיב חוזר – הרבה פעמים המוטיב החוזר, לדוגמה בחירות בפעם החמישית, יכול להגיע באופן שיטתי מסויים או באופן כמו שקורה בעולם. המוטיב החוזר יכול להיות גם גשם או חורף, משהו שחוזר על עצמו באופן דיי קבוע ואנחנו לא שולטים בו. אולי, הוא בא לסמל משהו.
ברגע שאנחנו מבינים מה המוטיב מסמל, אנחנו מצליחים להעביר את עצמנו בצורה יותר טובה. או במילים אחרות, כתיבת סאטירה היא דרך להעביר את עצמנו.
יש להרבה מאיתנו ביקורת, הרבה מאיתנו רוצים לכתוב את הביקורת הזו. אנחנו לא בדיוק יודעים איך.
הרבה פעמים כותבים או כותבות אומרים לי "נבו תשמע, אני רוצה לכתוב סאטירה אבל אני לא אדם מצחיק".
אז סאטירה היא לא חייבת להיות סטנדאפ.
הרבה פעמים בעצם הסיטואציות שאנחנו מכניסים את הדמויות שלנו אליהן, זה החלק הקומי.
אני מאוד אוהב להכניס את הדמויות שלילסיטואציות שהם צריכים למצוא את הדרך שלהם החוצה.
ברגע שאני מכניס אותן לסיטואציות פתאום הכתיבה משנה את האנרגיה. כלומר, האנרגיה מלכתחילה היא קצת קומית ויכולה להיות גם מאוד ביקורתית הרבה פעמים.
כשגיבור תמים, נקלע לסיטואציה שהוא לא בחר בה והוא צריך למצוא את דרכו החוצה.
זה יכול להגיע כביקורת על פוליטיקה, כביקורת על החברה וכביקורת על כל דבר בעצם.
כי לכל חד מאיתנו יש דעה ולהרבה מאיתנו יש ביקורת.
הביקורת לא חייבת לצאת באופן כועס, אל תשכחו שכשהביקורת יוצאת באופן כועס אנחנו מאבדים את הקהל.
הקהל לא רוצה לקרוא משהו כועס, הקהל רוצה לקרוא משהו נגיש.
יש להרבה מאיתנו ביקורת, הרבה מאיתנו רוצים לכתוב את הביקורת הזו. אנחנו לא בדיוק יודעים איך.
הרבה פעמים כותבים או כותבות אומרים לי "נבו תשמע, אני רוצה לכתוב סאטירה אבל אני לא אדם מצחיק".
אז סאטירה היא לא חייבת להיות סטנדאפ.
הרבה פעמים בעצם הסיטואציות שאנחנו מכניסים את הדמויות שלנו אליהן, זה החלק הקומי.
אני מאוד אוהב להכניס את הדמויות שלילסיטואציות שהם צריכים למצוא את הדרך שלהם החוצה.
ברגע שאני מכניס אותן לסיטואציות פתאום הכתיבה משנה את האנרגיה. כלומר, האנרגיה מלכתחילה היא קצת קומית ויכולה להיות גם מאוד ביקורתית הרבה פעמים.
כשגיבור תמים, נקלע לסיטואציה שהוא לא בחר בה והוא צריך למצוא את דרכו החוצה.
זה יכול להגיע כביקורת על פוליטיקה, כביקורת על החברה וכביקורת על כל דבר בעצם.
כי לכל חד מאיתנו יש דעה ולהרבה מאיתנו יש ביקורת.
הביקורת לא חייבת לצאת באופן כועס, אל תשכחו שכשהביקורת יוצאת באופן כועס אנחנו מאבדים את הקהל.
הקהל לא רוצה לקרוא משהו כועס, הקהל רוצה לקרוא משהו נגיש.
כעס הוא לא דבר נגיש.
קומדיה בהרבה מקרים היא נגישה וכשאנחנו משתמשים בכלים האלה, במטובים, בדיאלוגים ובתיאורים אנחנו צריכים להנגיש את עצמנו.
ושוב, זה לא משנה אם זה ביקורת.
קומדיה בהרבה מקרים היא נגישה וכשאנחנו משתמשים בכלים האלה, במטובים, בדיאלוגים ובתיאורים אנחנו צריכים להנגיש את עצמנו.
ושוב, זה לא משנה אם זה ביקורת.
בסוף, כל העבודה שלנו ככותבים זה להנגיש את עצמנו.
צריך לזכור שהמקום שאנחנו מגיעים ממנו והמקום שממנו שהקוראים שלנו מגיעים ממנו, גם אם זאת נישה מאוד מסויימת או פלח שוק מאוד מסויים, לצורך העניין אם אני כותב ארוטיקה והקהל שלי הוא קהל של רומן רומנטי, עדיין כל אחד מגיע ממקום אחר.
הדברים שברורים לי, אם זה ברמת הערכים או אם זה ברמת איך העיר תל אביב נראית ומישהו לא היה בתל אביב חמש שנים, אני רוצה לעשות עבודת הנגשה ולהנגיש את הטקסטים שלי לקוראים.
צריך לזכור שהמקום שאנחנו מגיעים ממנו והמקום שממנו שהקוראים שלנו מגיעים ממנו, גם אם זאת נישה מאוד מסויימת או פלח שוק מאוד מסויים, לצורך העניין אם אני כותב ארוטיקה והקהל שלי הוא קהל של רומן רומנטי, עדיין כל אחד מגיע ממקום אחר.
הדברים שברורים לי, אם זה ברמת הערכים או אם זה ברמת איך העיר תל אביב נראית ומישהו לא היה בתל אביב חמש שנים, אני רוצה לעשות עבודת הנגשה ולהנגיש את הטקסטים שלי לקוראים.
