ברוכים הבאים להדרכת כתיבה נוספת מבית הספר לכתיבה יוצרת של נבו רוזי!
איך יוצרים מרחב כתיבה מושלם?
מרחב כזה בלי הפרעות, בלי חששות (למרות שחששות תמיד יהיו שם באמת) אבל מרחב כזה שאנו יכולים פשוט להתמקד.
בלי כל הרעשי רקע, להתרכז בכתיבה שלנו.
אני חייב להגיד את האמת, בעבר האמנתי בכל ליבי שקיים מרחב כזה.
אתם מכירים את הסיפור, נסעתי להודו עם 10 קילוגרם על הגב, קניתי מחשב חדש ואמרתי "את הספר הראשון שלי אני כותב רק בהודו".
וככה באמת היה אבל הספר השני שלי, נכתב בתקופה הכי עמוסה של חיי.
עם הספר הראשון ועבדתי במשרה מלאה והיה כל כך הרבה עומס סביבי והייתי במערכת יחסים חדשה.
ועדיין הצלחתי לכתוב אותו ובעיני, הוא אפילו יותר טוב מהראשון.
אז על אף שבעבר האמנתי בכל ליבי שיש דבר כזה מרחב מושלם לכתיבה, הרעיון של לנסוע רחוק מכולם, להתמקד רק בדבר אחד
היום אני לא מאמין בזה.
היום אני מאמין שכתיבה טובה נמצאת בכל מקום.
כי הכתיבה היא אנחנו.
והמרחב המושלם לכתיבה הוא איזשהו מסע מאוד אינדיבידואלי.
כל מה שקשור להרגלי כתיבה, אני תמיד אוהב להגיד, לכתוב בבוקר או בערב, לכתוב על חוף הים או בבית קפה, זו שאלה שהיא מאוד אינדיבידואלית.
אני יכול להגיד עליי ועל הכותבים שיצא לי ללוות לאורך השנים, גיליתי שיש קורלציה בין האזור שבו האדם מרגיש בו נינוח לבין האזור שבו הוא כותב את הטקסטים הכי טובים שלו.
אני תמיד מספר שכשאני כותב, אני בדרך כלל כותב מקומות שאני פיזית מרגיש בהם מאוד נינוח.
המשרד, הדירה, מקומות שאני פיזית בטוח בהם.
אני יכול ממש להרגיש בנוח לצלול לתוך העולמות הבידיונים שאני בונה.
יצא לי ללוות המון כותבים שהם אוהבים לפתוח כל בוקר בבית קפה עם חברים, עם עצמם, איזושהי דרך לנקות את הראש.
וכשנכנס תהליך הכתיבה, אמרתי להם "אוקיי בואו נעשה את אותו דבר, רק עכשיו בואו נכתוב בבית הקפה".
כלומר, יש פה איזשהו הרגל שכבר קיים.
אחד האתגרים הגדולים עבורנו זה להכניס הרגלים חדשים.
גם אם אנחנו רגילים לכתוב, אנחנו לא בהכרח מומחים גדולים בכתיבת ספר.
וכשאנחנו נכנסים לתהליך כזה אז אנחנו כל הזמן שואלים את עצמנו איזושהי אופטימיזציה במידה מסויימת – מה יותר נכון? מהי הדרך הברורה יותר עבורי?
אז שוב, זה אינדיבידואלי לחלוטין, אני מאוד מאמין בניסוי וטעייה אבל צריך לנסות.
כרגע, לרובנו אין את היכולת לקנות יאכטה ולשוט ליד חופי יוון בשביל ליצור את התמונה המושלמת למרחב הכתיבה שלנו.
אבל זה לא בהכרח מה שאנחנו צריכים או מה שאנחנו מחפשים.
מה שאנחנו מחפשים זה השקט הכי גדול שאנחנו יכולים ליצור בתוך שגרת חיינו העמוסה.
כן, לכולנו יש שגרה עמוסה ואנחנו צריכים למצוא את הדרך למצוא קווים שקטים בתוך השגרה הרועשת הזו.
ותשאלו את עצמכם עכשיו, ברגע הזה, עוד לפני שאתם כותבים.
מה הם הרגעים השקטים של היום?
הנס קפה בבוקר? להיות על האינסטגרם רגע לפני השינה? הדקות הקטנות האלה של הנטפליקס? הזמן שאני מאזין לפודקאסט בזמן ריצה?
כלומר, מה אלה הרגעים הקטנים שהם רק שלנו?
והאם אפשר להכניס את הכתיבה לתוך הרגעים האלה?
הרגעים הקטנים האלה, יכול להיות חמש דקות כאן, עשר דקות שם וחצי שעה כאן.
זה לא חייב להיות איזשהו חלון מאוד גדול של שעה כתיבה כל פעם.
זו הטעות של רוב הכותבים, מחפשים את החלונות הגדולים האלה.
יכול להיות שזה יהיה עדיף אבל יכול להיות שזמן מחולק יעזור לנו להגיע לשם.
תשאלו את עצמכם, מה הם הרגעים האלה שאנחנו עם עצמנו? מתחברים חזרה לעצמנו?
וברגע שאנחנו מבינים מה הם אנחנו רוצים לשאול האם אנחנו יכולים להכניס את הכתיבה כאיזשהו הרגל שיתלווה לצד ההרגלים האלה?
זה יהיה לנו הרבה יותר פשוט להכניס את הכתיבה לצד ההרגל הקיים מאשר לבנות הרגלים וחוקים וזמן ביומן לכתיבה.
שזה גם אפשרות וגם היא עובדת עבור חלק הכותבים.
אבור רוב הכותבים שאני פוגש, נתקלים באיזשהו אתגר של לרדוף אחרי הזנב של עצמנו סביב איך מתחילים.
בואו ניקח הרגלים קיימים וננסה לחבר את הכתיבה ליום יום שלנו.
וזה לא חייב להיות כל יום, זה יכול להיות גם פעם בשבוע, פעם בעשרה ימים.
בלי כל הרעשי רקע, להתרכז בכתיבה שלנו.
אני חייב להגיד את האמת, בעבר האמנתי בכל ליבי שקיים מרחב כזה.
אתם מכירים את הסיפור, נסעתי להודו עם 10 קילוגרם על הגב, קניתי מחשב חדש ואמרתי "את הספר הראשון שלי אני כותב רק בהודו".
וככה באמת היה אבל הספר השני שלי, נכתב בתקופה הכי עמוסה של חיי.
עם הספר הראשון ועבדתי במשרה מלאה והיה כל כך הרבה עומס סביבי והייתי במערכת יחסים חדשה.
ועדיין הצלחתי לכתוב אותו ובעיני, הוא אפילו יותר טוב מהראשון.
אז על אף שבעבר האמנתי בכל ליבי שיש דבר כזה מרחב מושלם לכתיבה, הרעיון של לנסוע רחוק מכולם, להתמקד רק בדבר אחד
היום אני לא מאמין בזה.
היום אני מאמין שכתיבה טובה נמצאת בכל מקום.
כי הכתיבה היא אנחנו.
והמרחב המושלם לכתיבה הוא איזשהו מסע מאוד אינדיבידואלי.
כל מה שקשור להרגלי כתיבה, אני תמיד אוהב להגיד, לכתוב בבוקר או בערב, לכתוב על חוף הים או בבית קפה, זו שאלה שהיא מאוד אינדיבידואלית.
אני יכול להגיד עליי ועל הכותבים שיצא לי ללוות לאורך השנים, גיליתי שיש קורלציה בין האזור שבו האדם מרגיש בו נינוח לבין האזור שבו הוא כותב את הטקסטים הכי טובים שלו.
אני תמיד מספר שכשאני כותב, אני בדרך כלל כותב מקומות שאני פיזית מרגיש בהם מאוד נינוח.
המשרד, הדירה, מקומות שאני פיזית בטוח בהם.
אני יכול ממש להרגיש בנוח לצלול לתוך העולמות הבידיונים שאני בונה.
יצא לי ללוות המון כותבים שהם אוהבים לפתוח כל בוקר בבית קפה עם חברים, עם עצמם, איזושהי דרך לנקות את הראש.
וכשנכנס תהליך הכתיבה, אמרתי להם "אוקיי בואו נעשה את אותו דבר, רק עכשיו בואו נכתוב בבית הקפה".
כלומר, יש פה איזשהו הרגל שכבר קיים.
אחד האתגרים הגדולים עבורנו זה להכניס הרגלים חדשים.
גם אם אנחנו רגילים לכתוב, אנחנו לא בהכרח מומחים גדולים בכתיבת ספר.
וכשאנחנו נכנסים לתהליך כזה אז אנחנו כל הזמן שואלים את עצמנו איזושהי אופטימיזציה במידה מסויימת – מה יותר נכון? מהי הדרך הברורה יותר עבורי?
אז שוב, זה אינדיבידואלי לחלוטין, אני מאוד מאמין בניסוי וטעייה אבל צריך לנסות.
כרגע, לרובנו אין את היכולת לקנות יאכטה ולשוט ליד חופי יוון בשביל ליצור את התמונה המושלמת למרחב הכתיבה שלנו.
אבל זה לא בהכרח מה שאנחנו צריכים או מה שאנחנו מחפשים.
מה שאנחנו מחפשים זה השקט הכי גדול שאנחנו יכולים ליצור בתוך שגרת חיינו העמוסה.
כן, לכולנו יש שגרה עמוסה ואנחנו צריכים למצוא את הדרך למצוא קווים שקטים בתוך השגרה הרועשת הזו.
ותשאלו את עצמכם עכשיו, ברגע הזה, עוד לפני שאתם כותבים.
מה הם הרגעים השקטים של היום?
הנס קפה בבוקר? להיות על האינסטגרם רגע לפני השינה? הדקות הקטנות האלה של הנטפליקס? הזמן שאני מאזין לפודקאסט בזמן ריצה?
כלומר, מה אלה הרגעים הקטנים שהם רק שלנו?
והאם אפשר להכניס את הכתיבה לתוך הרגעים האלה?
הרגעים הקטנים האלה, יכול להיות חמש דקות כאן, עשר דקות שם וחצי שעה כאן.
זה לא חייב להיות איזשהו חלון מאוד גדול של שעה כתיבה כל פעם.
זו הטעות של רוב הכותבים, מחפשים את החלונות הגדולים האלה.
יכול להיות שזה יהיה עדיף אבל יכול להיות שזמן מחולק יעזור לנו להגיע לשם.
תשאלו את עצמכם, מה הם הרגעים האלה שאנחנו עם עצמנו? מתחברים חזרה לעצמנו?
וברגע שאנחנו מבינים מה הם אנחנו רוצים לשאול האם אנחנו יכולים להכניס את הכתיבה כאיזשהו הרגל שיתלווה לצד ההרגלים האלה?
זה יהיה לנו הרבה יותר פשוט להכניס את הכתיבה לצד ההרגל הקיים מאשר לבנות הרגלים וחוקים וזמן ביומן לכתיבה.
שזה גם אפשרות וגם היא עובדת עבור חלק הכותבים.
אבור רוב הכותבים שאני פוגש, נתקלים באיזשהו אתגר של לרדוף אחרי הזנב של עצמנו סביב איך מתחילים.
בואו ניקח הרגלים קיימים וננסה לחבר את הכתיבה ליום יום שלנו.
וזה לא חייב להיות כל יום, זה יכול להיות גם פעם בשבוע, פעם בעשרה ימים.
הקטנות האלה, הבין לבין, שם אנחנו מתחילים.
