הפעם הראשונה שכתבתי.
אתם זוכרים את הפעם הראשונה שכתבתם?
אהיה כן ואגיד שאני לא בדיוק זוכר את הפעם הראשונה אבל אני כן זוכר את הפעמים הראשונות.
ואני מנסה להזכיר לעצמי את אותה פעם ראשונה כמה שיותר פעמים.
חלקנו התחלנו לכתוב בשנה האחרונה או בשנים האחרונות וחלק מאיתנו התחלנו לכתוב מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו.
וגם אני ככה.

אני זוכר שהתחלתי לכתוב בגילאי 14-15 ובהתחלה כתבתי כדי שאף אחד לא יראה.
כתבתי רק לעצמי.
ואני רוצה רגע שתזכרו, זה אפילו לא תרגיל כתיבה, זה תזכורת מאוד חשובה ללמה התחלנו לכתוב.
כשהתחלנו לכתוב, לרובנו היה משהו להוציא החוצה.

לא היה לנו משהו להגיד או להשפיע בצורה כזו או אחרת. היה משהו בתוך הראש שלנו ולא ידענו לקרוא לא בשם או לא הבנו מה מטרתו. 
אבל היה לנו משהו, מילים, להוציא החוצה.
כשאני התחלתי לכתוב הייתי בן 14 והייתי משכתב סיטקומים עם דמויות קיימות, מסיים לכתוב את הפרק ומשמיד. גורס.
שאף אחד לא יראה אותו לעולם.
הרגשתי שזו הייתה הדרך שלי להביע את עצמי. 
גילי 14-15, שנות הנעורים, תקופה מאוד מבלבלת וזואת הייתה הדרך שלי להתחבר לעצמי, בלי לתכנן את זה.
אני רוצה לאתגר אתכם ולשלוח אתכם למסע בעבר – תנסו להיזכר מה הייתה הפעם הראשונה שכתבתם. 
לא סתם אני שולח אתכם למסע בעבר, הרבה פעמים כשאנחנו מתבגרים אנחנו מחפשים איזושהי סיבה ותוצאה. זה חלק בחוויה שלי שהוא בלתי נפרד מתהליך ההתבגרות שלנו.
אנחנו מסיימים את הצבא, מוצאים עבודה, מקימים משפחה ולכל דבר יש סיבה ותוצאה.
אני מתחיל לעבוד בעבודה חדשה – כמה אני מרוויח? כמה שעות אני צריך לתת? האם אני מתחבר לזה? מה התגמול הרגשי שלי מעבר לכסף?
כלומר, כל הזמן לחפש את הסיבה והתוצאה.
 וברוב הדברים בחיים, גם לצילום ההדרכה הזו יהיה סיבה ותוצאה ואני מקווה שכמה שיותר אנשים יצפו וכתוצאה מכך כמה שיותר אנשים ידייקו משהו בתוך תוכם, כשזה נוגע לכתיבה.
אנחנו כל הזמן מחפשים את הסיבה והתוצאה. 
אבל כשהתחלנו לכתוב, לא הייתה לנו סיבה ותוצאה. 

זה התחיל ממקום מאוד מאוד טהור. וככל שאנחנו ומתקדמים, אנחנו שואלים את עצמנו "אוקיי, למי אני פונה? מי יקרא את זה? אני אפרסם את זה בפייסבוק? האם זה תופס בז'אנר? מה הז'אנר שנכון  לכתוב?" 
השאלה הזו של מה נכון, מה מתאים, איך מתאים – זו שאלה טבעית ובריאה עבורנו ככותבים.
אבל אני רוצה אחת לכמה זמן ממש להזכיר לעצמי את הנקודה שבה התחלתי לכתוב. 

בסרטון אחר דיברתי על הלמה שלי היום, אבל כאן אני רוצה לדבר על למה התחלתי.
למה התחלתי לכתוב בפעם הראשונה?
תזכרו רגע בדבר הזה שהניע אתכם לפני שהחיים הפכו להיות נהיו סיבה ותוצאה. תנסו לתת לקו הזה, יכול להיות שזה היה בשנה האחרונה או בילדות או בנערות, תנסו לתת לקו הזה שהוא בדרך כלל הרבה יותר נקי, רגשי, טהור, אותנטי ואמיתי להניע אתכם בכתיבה. 

וכן, יכול להיות שאז היינו כותבים טקסטים של אימה והיום אנחנו נהנים לכתוב טקסטים רומנטיים כי למדנו דבר אחד או שניים והחיים השתנו. 

אני לא אומר תכתבו אימה, לא לשם אני לוקח את זה.

אבל תזכרו מה הניע אתכם, הרצון להיראות? הרצון להביע? הרצון לדבר? הרצון לשחק עם מילים? 
זה צריך להיות הקו המניע שלנו לכל החיים. 
ואסור שנשכח אותו.