מה דעתי על ריטריט כתיבה וחופשות כתיבה?

התשובה המהירה היא שאני מאוד בעד.
באופן כללי, אני מאוד בעד כל מה שקשור לכתיבה.
כל מה שמאמץ אותנו ואפילו כל מה שקצת מלחיץ אותנו וקצת דוחק אותנו לקיר ככותבים.
אבל, ויש פה ככובית.
ריטריט כתיבה, שזו בעצם נקרא לזה "חופשות כתיבה" שאנחנו משלמים לאנשי מקצוע שבדרך כלל מנחה סדנאות ועוברים איתם איזשהו מסע.
אל מול חופשת כתיבה לסיני לשבוע לכתוב את הספר שלי.
ואני אתחיל מריטריט כתיבה, יצא לי להעביר לא מעט כאלה.
אני באמת מאמין שזה מתאים לכל כותב וכותבת וזה לא משנה כמה זמן אנחנו כותבים, מתחילים או מתקדמים, זה לא משנה ממש מה ההגדרה.
אבל באופן כללי, לגבי כל מה שקשור לחופשת כתיבה, אתם זוכרים שאני תמיד אומר שכתיבה היא שריר?
זה שריר שאנחנו רוצים לאמץ אותו ולאמן אותו על בסיס קבוע?
עכשיו תדמיינו שלא כתתבם כמה חודשים ואתם אומרים לעצמכם "יאללה אני אלך לחופשה, לריטריט כתיבה הזה ואני אשחרר את כל מה שיש בתוכי".
אבל, אנחנו לא בכושר.
אז אנחנו מנסים ולא יוצא לנו כלום, אנחנו מסתכלים מסביב לאנשים שאיתנו בריטריט הזה וכולם כותבים בטירוף. 
מה לא בסדר בנו?

ויש משהו בריטריט כתיבה שהוא מאוד חברתי הרבה פעמים, כי יש אנשים איתנו וכולם מקריאים ואנחנו רואים את התהליכים של כולם עוברים. 
אנחנו כל הזמן בוחנים את עצמנו אל מול התהליכים שהם עוברים, זה משהו שהוא מאוד אנושי.
אז מבחינתי אני מאוד בעד לצאת לריטריטים של כתיבה ויש המון כאלה, ישראלים ברחבי הארץ ויש גם ישראלים שיוצאים לריטריטים ברחבי העולם.
מבחינתי, אני בעד אבל בואו ננסה לעשות אקסטרה מאמץ:

הדבר הראשון הוא להירשם. זה מדהים להירשם ולצאת לריטריט.

המאמץ המקדים מבחינתי הוא קצת להיכנס לכושר כתיבה, קצת לתרגל כתיבה. 
לא להגיע למצב שאנחנו הולכים לריטריט כתיבה בלי שאנחנו בלי איזשהו מומנטום.
המומנטום לא חייב להיות "התחלתי לכתוב ספר והיום אני בפרק העשירי". 
מבחינתי, המומנטום הוא לתרגל כתיבה.
תרגילי הכתיבה שיש כאן בערוץ: כתיבה אינטואטיבית, כתיבה חופשית, כל מה שעוזר לגלגלים בראש שלנו לנוע.
כי אנחנו הולכים לעשות ההתחייבות הזו ולקפוץ למים זה מדהים, אני מאוד בעד.
אבל בואו ננסה להיכנס עם איזשהו מומנטום.
הדבר השני זה חופשות כתיבה שאנחנו יוצאים אליהן באופן עצמאי. לצורך העניין, אני כותב את הספר שלי והוא מספר על מישהו שנוסע ללונדון וכבר כל הסיפור מסגרת ברור לי אבל אני אומר לעצמי "אני צריך לנסוע ללונדון בשביל לכתוב את הספר".
ואז אני מגיע ללנודון, אני לבד, כל התפאורה נבנתה באופן מושלם ואין לי מושג מאיפה להתחיל.
אז התשובה מבחינתי, היא אותה תשובה, אני מאוד בעד.
זה משהו חיוב, זה איזושהי פעולה שאנחנו נותנים לעצמנו ביטחון בעצם הפעולה.
אני אומר לעצמי "נבו, אני סומך עליך שתצא לכתוב ואני מאמין בכתיבה שלך" (זה אני מדבר לעצמי).
אין לי בעיה, אבל, אותו דבר – אנחנו שמים את כל הביצים שלנו בסל אחד.
אנחנו נוסעים לשבוע בלונדון מאוד ממוקדים, בואו ניכנס עם איזשהו מומנטום.
לא רק על מה אני רוצה לכתוב, זה הצד הלוגי. לעשות מחקרים ולשאול שאלות מנחות לכתיבת הספר, זה מעולה.

אבל, אני מדבר על איזשהו כושר כתיבה שהוא הרבה יותר יצירתי.
בואו ניכנס לאיזשהו מומנטום יצירתי.
לסיכום – אני מאוד בעד כל פעולה שקשורה לסדנאות כתיבה, ריטריטים של כתיבה, חופשות כתיבה ותרגילי כתיבה.
כל מה שעוזר לגלגלים שלנו המוח לרוץ בצורה אחרת ולעבוד בצורה אחרת.
אבל, בואו לא נהיה מופתעים אם לא כתבנו כמה חודשים והולכים לריטריט כתיבה ולא יוצא כלום.

זה בדיוק כמו ספורט – לא התאמנתי, איך אני יכול לעשות מרתון?
יש פה תהליך ואני רוצה להביא את עצמי באיזשהו מומנטום יצירתי חיובי לתהליכים האלה.