ארבעה מושגים ספרותיים שכל כותב וכותבת צריכים להכיר.
כן, אלה נושאים, רעיונות, כיוונים, מושגים שדיברתי עליהם בעבר כנראה בהדרכות קודמות או סדנאות ופודקסטים שעשיתי.
אבל אני רוצה לדבר על הארבעה מושגים האלה כי אני באמת חושב שכולנו צריכים להכיר אותם מקרוב.
המושג הראשון – אנטי גיבור.
לכולנו יש את המחשבה הזו על איזשהו גיבור קלאסי.
אני אדבר רגע על גיבור גבר, הוא בדרך כלל יהיה עם המון ביטחון וכריזמה, יראה טוב והוא יהיה ווינר. 
הוא כאן כדי להצח.
אבל לאט לאט, אנחנו שמים לב ליותר ויותר אנטי גיבורים.
וזה המושג שאני רוצה לדבר עליו. 
אנטי גיבור הוא לא הגיבור הקלאסי.
הוא הרבה פעמים מפסידן. לוזר.
מאוד קשה לעודד אותו.
עכשיו, אתם מכירים את זה שאתם קוראים ספר ואתם פתאום שמים לב שאתם מאוד מחבבים את הגיבור או הגיבורה?
אז האנטי גיבור הוא בדיוק ההפך.
כלומר, אני לא אתחבר אליו באופן מיידי.
יכול להיות שאורך הסיפור אני כן אצליח להתחבר אליו, אבל זה לא יקרה באופן מיידי.
דוגמאות קלאסיות מסדרות טלוויזיה לאנטי גיבור יוכל להיות וולטר וויט "שובר שורות", טיריון לניסטר "משחקי הכס".
הגיבורים האלה שבמבט הראשוני, מאוד קשה להתחבר אליהן.
ובעיניי, זה קצת עולם חדש.
למרות, שאנטי גיבורים מלווים אותנו המון המון זמן לאורך ההיסטוריה הספרותית של העולם.
אבל בעיניי יש בזה משהו שהוא אפילו ניו אייג'י, לא ללכת לגיבור הקלאסי.
המושג השני – האקספוזיציה.
אקספוזיציה זה ההיכרות עם הדמויות והעולם שהן חיות בו.
אני תמיד אוהב להשוות את זה ל10 דקות ראשונות של סדרת טלוויזיה.
לי לקח ארבע פעמים לסיים את הפרק הראשון של משחקי הכס, שלוש פעמים ראשונות נרדמתי.

וזו אחת הסדרות שאני הכי אוהב.

אקספוזיציה זו ההיכרות עם העולם.
אנחנו לא רוצים לזרז את התחלת הסיפור, במיוחד בעולם המאוד מהיר ואינסטנט שאנחנו חיים בו היום.

יש לנו איזושהי נטייה להריץ את הסיפור קדימה.
אבל דווקא, ההפך הוא הנכון.
בוא ניתן לסיפור להיות כמו תינוק – ניתן לו את הזמן שלו ללמוד ללכת.
המושג השלישי – קונפליקט.
אני תמיד אוהב לספר בסדנאות שלי ששום סיפור לא יכול להתקיים ללא קונפליקט.
כי בקונפליקט יש איזושהי צומת T שהגיבור נתקל בה וצריך לקבל החלטה – האם הוא פונה ימינה או שמאלה?
הוא לא יכול להמשיך ישר. 
כלומר, תסכימו איתי שהחיים של הגיבור או הגיבורה לא יראו בדיוק אותו הדבר.
הגיבור צריך לקבל החלטה.
ההחלטה הזאת יכולה להיות מאוד דרמטית אבל היא גם לא חייבת להיות מאוד דרמטית.
אם הגיבור התעורר בבוקר, ישתה קפה וילך לישון, הסיפור לא מעניין.
הסיפור לא יכול להחזיק את הקורא.
אני לא מדבר על מתח או דרמה, מדבר נטו על סיפור.
סיפור לא יכול להתקיים ללא קונפליקט.

בחוויה שלי זה הנקודה שבה הסיפור האמיתי מתחיל.
המושג הרביעי והאחרון – דמות עגולה.
זה איזשהו יעד שאני רוצה שכל אחד ואחת מכם יהיה בכתיבת הסיפורים שלכם.
דמות שטוחה זו דמות שלא קורה לה כלום בסיפור.
היא מתחילה כאן ומסיימת כאן.
לעומת זאת, דמות עגולה תתחיל בנקודה א' ותסיים בנקודה ב'.
אבל אל תלכו בהכרח למקום הפיזי. 
אני דווקא מדבר על המקום המנטלי, הרגשי, הנפשי. השיעורים שהדמות לומדת.
הדמות עוברת את כל מה שהיא עוברת בסיפור.
זה יכול להיות סיפור קצר, סיפור חיים או ספר ילדים.
בספרות ילדים אנחנו קוראים לזה "מוסר השכל" הרבה פעמים. 
מה הגיבור או הגיבורה למדו דרך כל המסע שהם עברו?
האתגר שלנו ככותבים הוא ליצור דמות כמה שיותר עגלגלה.
ככל שהיא תהיה יותר עגולה, ככה המסע שלה, התהליך הפנימי והחיצוני שהיא תעבור, יבוא לידי ביטוי בצורה יותר נכונה על הכתב.
ככה גם הקוראים יצליחו לסגור מעגל ביחד עם הדמות.
הקוראים כן רוצים להתחבר לדמות, כן רוצים לראות את הדמות מתפתחת. אין לי שום רצון בתור קורא לראות את הדמות נשארת במקום.
אז דיברנו על ארבעה מושגים – אנטי גיבור, אקספוזיציה, קונפליקט ודמות עגולה.