כתיבה רפלקטיבית מגיעה מהמילה "Reflect" – להביט ולהתבונן באירועי עבר. זה יכול להיות אירועים שקרו בעבר הרחוק, הילדות שלנו או ממש אירועים שהתרחשו בימים האחרונים.
ולפני שנצלול לכתיבה רפליקטיבית, נדבר על נושא שאני עוסק בו המון וזה סיום סיפור. תמיד אני מדבר על כך שברגע שאנחנו מסיימים סיפור… זה יכול להיות סיפור קצר או סיפור עלילתי, אנחנו רוצים לביים אותו באחד משלושה דברים:
1. החלטה – מה ההחלטה שהגיבור קיבל.
2. הבנה – מהו הדבר הזה שהגיבור אולי ידע אבל ההבנה התחדדה אצלו.
3. תובנה – משהו שהגיבור לא ידע ובזכות אותו אירוע או בזכותו אותו מסע הוא פתאום הבין והתובנה ממש נפלה עליו.
וככה אני רוצה להסתכל על כתיבה רפלקטיבית, מהמקום של "רפלקט".
אנחנו רוצים להתבונן באירועי העבר, מבחינתי, כתיבה היא מראה לכל דבר.

אז מה שאנחנו רוצים לעשות זה לבחור אירוע, זה יכול להיות אירוע מאוד משמעותי ומחולל בחיינו או גם אירוע על הדרך מהימים האחרונים.
ואנחנו כן רוצים לנסות לכתוב אותו ממקום כמה שיותר מדויק וכמה שיותר עמוק.
לכתוב את הדיאלוגים, מה שאנחנו זוכרים בכלל, לכתוב את התיאורים ולהשתמש בחמשת החושים. להצליח לכתוב את האירוע כמו שהוא היה.
נכון, אנחנו כותבים את זה לעצמנו אבל אנחנו עדיין רוצים להיכנס כמה שיותר פנימה.
ולאחר שאנחנו כותבים את אותו אירוע אנחנו רוצים לסגור את המעגל.
כלומר, מהי ההבנה? מהי התובנה? או מהי ההחלטה שאני כגיבור קיבלתי בעקבות אותו אירוע.

ברגע שאני עושה את זה, אני מצליח להסתכל על דברים באור אחר.
וזה כל מה שאנחנו רוצים. זו המטרה של כתיבה. אנחנו רוצים ללמוד על עצמנו יותר באמצעות כתיבה רפליקטיבית וזו הדרך לעשות את זה.
לסיכום – אנחנו רוצים לבחור אירוע, לכתוב אותו בצורה הכי הכי מדוייקת והכי נאמנה למציאות ולסגור אותו בצורה מעגלית עם החלטה, הבנה או תובנה.