ברוכים הבאים להדרכת כתיבה נוספת מבית הספר לכתיבה יוצרת של נבו רוזי!
מהי כתיבה רוחנית?
לפני כמה שבועות צילמתי סרטון שעלה לערוץ היוטיוב בנושא "מבחן האומץ בכתיבה".
מבחינתי, הסרטון הזה הוא איזשהו סרטון המשך, אז אם לא צפיתם בסרטון "מבחן האומץ", אני כן מציע לצפות בו.
כמו שאני אומר הרבה, כל כתיבה היא רוחנית בסופו של דבר.
כי אנחנו צוללים לנבחי הנשמה שלנו.
כתיבה היא מראה לכל דבר.
היא לא מראה בהכרח ישירה, אני לא תמיד חייב לכתוב בדיוק את מה שאני חווה אבל תשימו לב שגם אם אנחנו כותבים את סיפור חיינו וגם אם אנחנו כותבים סיפורים בדיוניים לחלוטין, איכשהו תמיד יש קווים מחברים בין הגיבורים לבנינו.
ועל אף שכל כתיבה היא רוחנית, אני כן מאמין שיש דרגות של רוחניות.
וכדי לשחרר את עצמנו מאיך הדברים יתקבלו, אנחנו קודם כל צריכים להפסיק לחשוב על אחרים.
אנחנו רוצים לחשוב עלינו.
אנחנו רוצים לקחת את הכתיבה ככלי.
בחוויה שלי, דרך אגב, כתיבה היא כלי טיפולי לכל דבר.
אני יכול להגיד לכם שאני פתרתי המון אתגרים בחיי באמצעות כתיבה.
דרך אגב, כתיבה יכולה להיות גם בריחה.
כשאני מדבר על כתיבה רוחנית אני לא רוצה לדבר על מדיטציות ובודהיזם ולכתוב על הר בהודו או בטיבט.
לא לשם אני לוקח את זה.
אבל זה המקום להסתכל לדף בעיניים ולכתוב את כל מה שקורה בתוכי.
אתם מכירים את זה שאתם מתכתבים עם חבר או חברה בוואצאפ והשיחה היא "מה קורה? מה חדש?"
הרבה פעמים בכתיבה אנחנו מאוד מתמצתים.
התמצות הזה, מרחיק אותנו מהאמת.
ואם אני כבר כותב ואף אחד לא יקרא את הטקסט הספציפי שאני כותב עכשיו, לא טקסט לסיפור אלא כתיבה של עצמי.
רגע לכתוב את עצמנו בצורה אינטואיטיבית.
אז אני כבר כותב, האם אני מסוגל? האם אני אמיץ מספיק לכתוב את האמת שלי על הדף?
שוב, בואו לא נחשוב יותר מידי מי יקרא את זה, בואו נסכם בראש שהטקסט הזה הוא רק עבורי.
אבל זו המטרה של הכתיבה בעיניי.
הרבה מעבר להראות ולהתפרסם ולהיחשף.
עבור רובנו, הכתיבה התחילה בחדרי חדרים.
אף אחד לא ראה אותתנו כותבים.
כתבקנו ומחקנו.
ככה אני התחלתי, הכל אופן.
כתבתי ומחקתי ושוב כתבתתי ושוב מחקתי.
הכתיבה היא אקט מאוד רוחני אבל אנחנו יכולים להיכנס הרבה יותר לעומק.
לכתוב באמת את מה שקורה לנו.
אני תמיד אוהב לספר שהתחלתי לכתוב כי כתיבה היא הפסיכולוג הכי טוב ובאותה תקופה לא היו לי 400 שקלים בשבוע לשלם לפסיכולוג.
אז התחלתי לכתוב, כי באמת אני מאמין שכתיבה היא הפסיכולוג הכי טוב.
בואו נכתוב את עצמנו.
אם אנחנו מרגישים כאב, בואו נכתוב את הכאב.
לא לכתוב "אני מרגיש כאב היום".
בואו נכתוב את הכאב.
בואו ניצור דיאלוגים עם רגשות אמיתיים ועמוקים.
ושוב, לשם שינוי, בהדרכה הזו אני לא מדבר על כתיבה ספרותית, כתיבה שהיא מיועדת לספר או לתסריט.
אני מדבר על כתיבה ככלי טיפולי.
כתיבה רוחנית יכולה לעזור לנו אבל אנחנו נצליח להיכנס לשם רק שאנחנו נעז.
ושוב, אנחנו ביניינו לבין עצמנו. למה שנתמצת בנינו לבין עצמנו? איזו סיבה יש לנו לקצר תהליכים?
אנחנו כבר כאן. אנחנו כבר על הדף.
אנחנו כבר כותבים.
בואו ניכנס לעומק.
בואו ניתן שם לרגשות, האתגרים והתחושות שאנחנו חווים.
עבורי זו כתיבה רוחנית.
להביט לרגע לעצמנו בעיניים ולהוציא את זה על הדף הריק.
