לכתוב בגוף ראשון – הספרים הטובים ביותר שנכתבו בגוף ראשון – איך אתם מעדיפים לכתוב ספר? האם לכתוב מנקודת מבט של גוף ראשון, או לכתוב בגוף שלישי?

חשוב לציין שכאשר ספר הוא מוצלח ומותח והעלילה שלו מצליחה להחזיק את הקורא במתח במשך כל זמן הקריאה, התשובה אינה משנה כלל וכלל. יש שיעדיפו לכתוב בגוף ראשון, בהם ישנה הבלטה והתמקדות בדמות אחת, ראשית ועיקרית. בכתיבה בגוף שני או שלישי, יותר דמויות ייקחו חלק בסיפור, והן מן הסתם תהיינה פחות מפותחות מאשר הדמות הראשית, שלקחה את כל הפוקוס ואור הזרקורים בספר אשר בו הייתה דמות ראשית.
דרך אגב, גם הספרים שלי נכתבו בגוף ראשון, וזה אחד הנושאים הראשונים שנעסוק בהם בתהליך ליווי הכתיבה האישי שלי.

במאמר הבא אציג שלושה רומנים מהטובים והמשפיעים שנכתבו בגוף ראשון:

• התפסן בשדה השיפון – ג.ד. סלינג'ר
• אלבר קאמי – הנפילה
• ארנסט מילר המינגוויי – הקץ לנשק

התפסן בשדה השיפון – ג.ד. סלינג'ר, 1951

סלינג'ר היה סופר אמריקאי ממוצא יהודי מניו-יורק, שקנה את עולמו בספרו התפסן בשדה השיפון. זהו רומן התבגרות ריאליסטי שמתאר שלושה ימים של הגיבור, הולדן קולפילד, בעיר ניו-יורק.
זהו מסעו של הולדן בן ה-17, שסולק מפנימית פנסי היוקרתית, ונודד ברחובות ניו-יורק – שם הוא פוגש אנשים שונים ממנו, עם חלקם הוא מוצא שפה משותפת והבנה ועם חלקם הוא מגלה חוסר הבנה והתנגדות. משמעות שמו של הולדן, נובעת מהמילה הולד כלומר להחזיק. הפנטזיה של הולדן, גיבור הספר, היא להיות תפסן בשדה שיפון ולתפוס ילדים העומדים ליפול מצוק, מטאפורה לרצונו להציל ילדים תמימים מליפול לעולמם המזויף של המבוגרים.
תהליך ההתבגרות אינו קל לסלינג'ר, ועולם המבוגרים אינו חביב עליו במיוחד, למעט אחותו בת העשר פיבי, האהובה עליו במיוחד, כיוון שהיא מייצגת בעיניו את עולם הילדות והטוהר.

הנפילה – אלבר קאמי, 1956

סופר, מחזאי ופילוסוף צרפתי, יליד אלג'יריה הצרפתית, זוכה פרס נובל לספרות. זהו הרומן הבדיוני האחרון שקאמי השלים בחייו. גיבור הרומן, ז'אן באטיסט קלמנס, מספר לזר אשר הכיר זה עתה בבר מלחים מפוקפק באמסטרדם, את סיפור חייו ונפילתו.

זהו סיפור נפילתו של בטיסט, שהיה פרקליט מצליח ואיש חברה מהולל בפריז אך 'נפל', והגיע לבר מפוקפק ושם שוטח את סיפורו בפני זר מוחלט. קלמנס מודה כיצד הפך מדמות מוסרית לאדם חסר מעצורים, בעל רצון לפגוע בחלשים וחסרי ישע, דמותו היא נוקבת ובלתי נשכחת, ולרגע אינה מעוררת חמלה או הזדהות. הנפילה הוא ספר קודר ומייאש ומשאיר את הקורא עם תחושת מועקה המסרבת להתפוגג.

ארנסט המינגוויי – הקץ לנשק, 1929

סופר ועיתונאי אמריקאי. סגנונו הספרותי הייחודי מאופיין בשפה תמציתית ובמשפטים דקלרטיביים קצרים. כמה מספריו נחשבים ליצירות מופת. בשנת 1953 זכה בפרס פוליצור על ספרו "הזקן והים" ושנה לאחר מכן זכה בפרס נובל לספרות. זהו רומן אוטוביוגרפי למחצה המספר על חוויותיו כחייל אמריקאי בחזית האיטלקית. ספר זה של המינגוויי נחשב לספרו הטוב ביותר, ואף לרומן הטוב ביותר שנכתב במלחמת העולם הראשונה.
'הקץ לנשק' כולל 5 כרכים. בראשון, הנרי פוגש את קתרין ונרקמת ביניהם מערכת יחסים. הנרי נפצע ונשלח למילאנו. בשני, היחסים בין השניים מתהדקים וקתרין נמצאת בחודש השלישי. בשלישי, הנרי חוזר ליחידתו, הוא וחבריו נשפטים על בגידה אך הנרי בורח וקופץ לנהר. בספר הרביעי הנרי וקתרין נפגשים מחדש. הם שטים בנהר בסירת משוטים כדי להגיע לשוויץ, בספר האחרון הזוג חי בשלווה בשוויץ, קתרין יולדת תינוק מת, סובלת מדימום וכך מסתיימים חייה.

כותבים רבים שואפים לכתוב בגוף ראשון, ייתכן והדבר נותן להם תחושה מיוחדת, כאילו היו ולקחו חלק פעיל בעלילה, ואולי גם ההיכרות הקרובה עם הדמות הראשית מוסיפה להעדפה לסגנון זה.