לכתוב את תל אביב – על גגות העיר:
בהיותי בן תשע, החליטו הוריי לשוב לעיר שבה חיו כל חייהם, העיר הגדולה, זאת – שהייתה מקום העבודה של אבא, מקור בלתי נדלה של רעש ולכלוך.

תל אביב, קשה להישאר אדיש אליה יש הרואים בה את העיר היפה בעולם, ויש החושבים שהיא מכוערת, רועשת ובלתי אפשרית. מיותר לציין שאני שייך לקבוצה הראשונה, ובסתר ליבי אני מודה על המעבר מן העיר לכפר.
רבים הם המשוררים והסופרים שהעזו לכתוב את תל-אביב, העיר סיפקה עניין וריגוש למשוררים רבים, משוררים צעירים ובועטים וגם מהדור הישן יותר, כמו כן סופרים רבים בני דורות שונים מצאו את תל-אביב מעניינת ומסקרנת ובחרו בה כעיר שבה יתרחש סיפורם.

ככותב וסופר שגדל בתל אביב, אני מזמין אותך להציץ בתהליכי ליווי הכתיבה שלי עבור כותבים אמיצים.

כיוון שרשימת הסופרים והמשוררים שכתבו על העיר תל-אביב ארוכה, בחרתי להתמקד הפעם בארבעה:

• נתן אלתרמן – סופר ומשורר
• יהודית קציר – סופרת
• עדי קיסר – משוררת, ומייסדת ערבי "ארס פואטיקה"
• אריק איינשטיין – זמר-יוצר, פזמונאי, שחקן

לכתוב את תל אביב דרך עיני אלתרמן

אלתרמן נחשב לאחד המשוררים והכותבים החשובים והמוערכים בארץ. כתב שירה לירית, שירי ילדים, מחזות ופרוזה, בנוסף לכתביו עסק בתרגום יצירות מופת בינלאומיות.

אלתרמן התפרסם בזכות שיריו הרבים שהולחנו, "כי סערת עלי לנצח אנגנך…" ו-"ליל חנייה" ועוד רבים ויפים…

כתושב העיר, הייתה לה פינה מיוחדת בלבו, והיא זכתה לקבל שירים יפים במיוחד. למשל: השיר "בכל זאת יש בה משהו":

"אומרים אנשי ירושלים
כן תל אביב, זה סתם גלגל…
אין פרופסורים בה כזית
ונביאים אין בה בכלל.
בכל זאת יש בה משהו…
כן, יש בה איזה משהו…
לא כלום…אבל עובדה שהוא
כבר באוויר… אה? משהו…
ובלב כל יהודי שהוא
נותן איזה "צ'" שהוא
וצחוק שהוא, ובכי שהוא
שלא יבין סתם מישהו."

בתו של נתן אלתרמן, תרצה אתר, משוררת וסופרת תושבת העיר, מתה בנסיבות טרגיות. אלתרמן הקדיש לה את שירו האלמותי "שמרי נפשך".

לכתוב את תל אביב דרך יהודית קציר

הספר הראשון של יהודית שקראתי היה "למאטיס יש את השמש בבטן" יהודית שבמקור אינה תל-אביבית נישאה לבן העיר והפכה לבת המקום מזה מספר עשורים. הספר מביא את סיפורה של ריבי סטודנטית בת 23 מחיפה העוברת להתגורר בכרך הגדול, סיפור אהבה בלתי עם גבר מבוגר ממנה, ויחסים מורכבים וטעונים עם אימה. יהודית שוזרת תאורים חושניים של אוכל ושל מסעות ברחבי ערים בעולם כגון: פריז רומא וברצלונה…

סיפרה השני של יהודית קציר הוא "סוגרים את הים" הוא אסופה של ארבעה סיפורים קצרים. הכתובים בצורה קולחת עם המון הומור מחד, והמון רגישות מאידך.

לכתוב את תל אביב עם עדי קיסר

עדי היא הצעירה שבחבורה. משוררת וממייסדי ערביי "ערס פואטיקה". עדי מספרת שמגיל צעיר חוותה הצקות, עלבונות והשפלות על רקע צבע עורה, והבינה לדבריה כי היא שייכת לקבוצה ממעמד נמוך יותר.

אחרי השירות הצבאי עברה להתגורר בתל-אביב, והחלה לכתוב "בעכבר העיר". היא התוודעה ליצירותיהם של סמי שלום שטרית, יונה וולך, מירי בן שמחון, וויקי שירן. עדי גורסת שהשירה נועדה לכולם אינה רק נחלתם של האליטות:

"אני המזרחית

שאתם לא מכירים

אני המזרחית

שאתם לא מזכירים

שיודעת לדקלם

את כל השירים

של זהר ארגוב

וקוראת אלבר קאמי

ובולגקוב

מערבבת הכל לאט לאט

על אש קטנה

חלב ובשר

שחור ולבן

האדים מרעילים

את השמים כחול לבן

שלכם.

מה תעשו לי?

אני נושמת בעברית

קונה באנגלית

אוהבת בערבית

כפרה על הסורכ

מתבכיינת במזרחית…"

עדי קיסר הוציאה לאור שלושה ספרי שירה.

אריק איינשטיין – זמר, יוצר פזמונאי ושחקן

רובנו מכירים את הזמר הישראלי הגדול בכל הזמנים הלא הוא אריק איינשטיין, כמבצע בלבד, מה גדולה הייתה ההפתעה כאשר נפטר לפני עשור לערך והסתבר שחלק עצום משיריו נכתבו על ידו. האיש שהיה חובב ספורט מכל סוג שהוא, וכדורגל בפרט, (היה ספורטאי בצעירותו) כתב שיר אהבה לקבוצת הכדורגל של הפועל תל אביב – "אדומה שלי".

רבים רבים השירים שכתב – סע לאט, תל אביב גדות הירקון, אני ואתה נשנה את העולם ועוד שירים רבים שהפכו לנכס צאן ברזל, בפסקול הישראלי.

שניים משירים של אריק שתמיד מרגשים אותי הם: "עוף גוזל"

ו"אוהב להיות בבית":

"אבל אני אוהב להיות בבית

עם התה והלימון והספרים הישנים

כן, אני אוהב להיות בבית

עם אותה האהובה ועם אותם ההרגלים

אוהב להיות בבית."

לסיכום, אלה היו ארבעה יוצרים ויוצרות שונים, מאסכולות שונות שבחרו לכתוב את תל אביב, איש איש בדרכו ובסגנונו, העניקו לנו תמונה אישית של העיר.