ברוכים הבאים להדרכת כתיבה נוספת מבית הספר לכתיבה יוצרת של נבו רוזי!
המרכיב שאנחנו חייבים לשים לב אליו בכתיבת הספר שלנו
להרבה כותבים יש איזושהי נטייה לא ברורה לקחת את המיקום שבו הסיפור מתקיים כמובן מאליו.
ואני חושב שזאת טעות מאוד גדולה כי התפאורה של הסיפור היא מאוד חשובה.
למשל, אני כותב טקסט על תל אביב.
ואני אוהב לדבר על זה הרבה, גדלתי בתל אביב ויכול להיות שאני רואה את תל אביב כמקום מאוד חיובי.
אז כל הסיפורים שאני אכתוב על תל אביב, גם אם יקרו לדמויות כל מיני אתגרים ותאונות בדרך, אני אכתוב את העיר כמקום מאוד חיובי.
לעומת זאת, שאתם שצופים בהדרכה הזו, פחות מחבבים את תל אביב בלשון המעטה.
אז כשאתם תכתבו על תל אביב, תגשו לדברים היותר שליליים בעיר.
הצפיפות, העומס והפקקים.
ואני אכתוב על ההזדמנויות, הפתיחות, בליבלריות והאומנות שמצאתי שם.
וזה לא מטרת ההדרכה הזו, היא לא בעד או נגד תל אביב.
ואני חושב שזאת טעות מאוד גדולה כי התפאורה של הסיפור היא מאוד חשובה.
למשל, אני כותב טקסט על תל אביב.
ואני אוהב לדבר על זה הרבה, גדלתי בתל אביב ויכול להיות שאני רואה את תל אביב כמקום מאוד חיובי.
אז כל הסיפורים שאני אכתוב על תל אביב, גם אם יקרו לדמויות כל מיני אתגרים ותאונות בדרך, אני אכתוב את העיר כמקום מאוד חיובי.
לעומת זאת, שאתם שצופים בהדרכה הזו, פחות מחבבים את תל אביב בלשון המעטה.
אז כשאתם תכתבו על תל אביב, תגשו לדברים היותר שליליים בעיר.
הצפיפות, העומס והפקקים.
ואני אכתוב על ההזדמנויות, הפתיחות, בליבלריות והאומנות שמצאתי שם.
וזה לא מטרת ההדרכה הזו, היא לא בעד או נגד תל אביב.
אלא להקדיש מחשבה לאיך העולם שאנחנו כותבים עליו נראה.
ואין זה משנה אם אנחנו כותבים על עולם אמיתי לצורך העניין, חולון, בת ים או אילת.
או אם אנחנו כותבים על עולם בדיוני, ספר פנטזיה שקורא על אי בודד או בגלקסיה רחוקה.
זה לא משנה בכלל.
מה שחשוב הוא השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו
אנחנו עושים אפיון לדמויות – מה הדמות? מה מניעים שלה?
וכמובן שלעולם אין מניעים בהכרח אבל אנחנו רוצים להבין מה הוא העולם הזה.
מה המאפיינים שלו בצורה כזו או אחרת.
ואני אתן לכם דוגמה –
הספר הראשון שלי מלווה גבר ישראלי צעיר שמגיע להודו ואני החלטתי שאני הולך להפוך את הודו לדמות בסיפור.
הדמות הזו לא מדברת אבל היא כן מביעה בצורה כזו או אחרת.
אני מאמין שבהודו הכל יכול לקרות ושוב, אין פה שאלה של בעד או נגד, זו לא מטרת ההדרכה.
ואין זה משנה אם אנחנו כותבים על עולם אמיתי לצורך העניין, חולון, בת ים או אילת.
או אם אנחנו כותבים על עולם בדיוני, ספר פנטזיה שקורא על אי בודד או בגלקסיה רחוקה.
זה לא משנה בכלל.
מה שחשוב הוא השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו
אנחנו עושים אפיון לדמויות – מה הדמות? מה מניעים שלה?
וכמובן שלעולם אין מניעים בהכרח אבל אנחנו רוצים להבין מה הוא העולם הזה.
מה המאפיינים שלו בצורה כזו או אחרת.
ואני אתן לכם דוגמה –
הספר הראשון שלי מלווה גבר ישראלי צעיר שמגיע להודו ואני החלטתי שאני הולך להפוך את הודו לדמות בסיפור.
הדמות הזו לא מדברת אבל היא כן מביעה בצורה כזו או אחרת.
אני מאמין שבהודו הכל יכול לקרות ושוב, אין פה שאלה של בעד או נגד, זו לא מטרת ההדרכה.
כל מה שקורה לגיבור וכשהוא מסתבך הוא גם מוצא את הדרך החוצה.
שהוא מוצא את הדרך החוצה הוא גם מוצא איזשהו פרס במידה מסויימת.
כלומר, הוא יוצא אפילו מרווח מהסיטואציה אף על פי שהוא לא בחר בה ממש.
כלומר, הודו מביעה את עצמה.
כשאני כותב על תל אביב, היא מביעה את עצמה ומציבה את הדמויות בכל מיני סוטאציות מורכבות.
ובכל לוקיישן או מקום או תפאורה שנכתוב יש את המאפיינים.
המאפיינים יכולים להיות חורף וקיץ, חוף והרים והמאפיניים יכולים להיות כל דבר.
אבל הגיע הזמן שנעצור ונחשוב על זה ובעיקר שלא ניקח את הלוקיישן ואת התפאורה כמובים מאליהם.
כי יש להם מרכיב מאוד מאוד חשוב בתוך הסיפור.
נכון שהם לא יקבעו מה יקרה לדמויות, הם לא יקבעו מה יקרה בסיפור ברמת העלילה הרבה פעמים, אולי לפעמים כן אבל ברוב המקרים לא.
למשל מישהו כותב עכשיו וסיפור על הילדות שלו והילדות שלו בחולון בשנות ה-80.
הוא צריך לעצור ולשאול את עצמו "זו הייתה ילדות טובה? האם העיר הייתה עיר קשה והייתי צריך כל הזמן להיזהר או שזאת הייתה עיר של הזדמונויות והייתה קהילה מקומית?"
אני רוצה לשאול את השאלות האלה כי הרבה פעמים אנחנו פשוט כותבים ולא חושבים על הלוקיישן.
ואני באמת מאמין בלב שלם שהתפאורה היא מרכיב ואלמנט מאוד חשוב בכתיבה שלנו.
שהוא מוצא את הדרך החוצה הוא גם מוצא איזשהו פרס במידה מסויימת.
כלומר, הוא יוצא אפילו מרווח מהסיטואציה אף על פי שהוא לא בחר בה ממש.
כלומר, הודו מביעה את עצמה.
כשאני כותב על תל אביב, היא מביעה את עצמה ומציבה את הדמויות בכל מיני סוטאציות מורכבות.
ובכל לוקיישן או מקום או תפאורה שנכתוב יש את המאפיינים.
המאפיינים יכולים להיות חורף וקיץ, חוף והרים והמאפיניים יכולים להיות כל דבר.
אבל הגיע הזמן שנעצור ונחשוב על זה ובעיקר שלא ניקח את הלוקיישן ואת התפאורה כמובים מאליהם.
כי יש להם מרכיב מאוד מאוד חשוב בתוך הסיפור.
נכון שהם לא יקבעו מה יקרה לדמויות, הם לא יקבעו מה יקרה בסיפור ברמת העלילה הרבה פעמים, אולי לפעמים כן אבל ברוב המקרים לא.
למשל מישהו כותב עכשיו וסיפור על הילדות שלו והילדות שלו בחולון בשנות ה-80.
הוא צריך לעצור ולשאול את עצמו "זו הייתה ילדות טובה? האם העיר הייתה עיר קשה והייתי צריך כל הזמן להיזהר או שזאת הייתה עיר של הזדמונויות והייתה קהילה מקומית?"
אני רוצה לשאול את השאלות האלה כי הרבה פעמים אנחנו פשוט כותבים ולא חושבים על הלוקיישן.
ואני באמת מאמין בלב שלם שהתפאורה היא מרכיב ואלמנט מאוד חשוב בכתיבה שלנו.
