אפיון דמות והבנת מסע הגיבור היא חיונית עבור כותבים ויוצרים. כל סיפור מרתק מונע על ידי דמויות חזקות, ולעתים קרובות הן מה שיעשה את ההבדל בין סיפור טוב לסיפור גדול. במאמר זה, נבחן את הלקחים שסופרים יכולים ללמוד מהדרך שבה הסופר האגדי ארנסט המינגווי יצר אפיון דמות.

פילוסופיית אפיון דמות על פי ארנסט המינגווי

בספריו, יצר ארנסט המינגווי דמויות שהן גם מסובכות וגם מעוררות הזדהות בצורה מופתית. הוא הרגיש שדמות מוגדרת על ידי מעשיה וכוונותיה, וכי על הכותב לפעול כדי לגרום למאפיינים אלה להתעורר לחיים בכתיבתו. כך, הקוראים מצאו שדמויותיו של המינגווי נגישות מאוד, מכיוון שהן הוצגו לעתים קרובות כאנשים קשוחים ועצמאיים, שבחרו לחיות את החיים בתנאים שלהם.
דרך אגב, בתהליכי ליווי הכתיבה שלי, אנחנו נצלול יחד לאפיון הדמו והבנת מסע הגיבור שלך.

לתת לקוראים לקרוא בין השורות

אין זה משנה האם מדובר בדמות עגולה או בדמות שטוחה, המינגווי נהג להמחיש לקוראים את כוונותיה ורגשותיה של דמות באמצעות הדיבור והפעולות של הדמויות במקום לספר להם עליהן באופן ישיר. בעזרת טכניקת כתיבה זו, הדמויות שלו הפכו עגולות ואותנטיות יותר, והקוראים הצליחו להתחבר אליהן ברמה עמוקה יותר.

לדוגמה, שתי הדמויות המרכזיות בסיפור הקצר של המינגווי: "גבעות כמו פילים לבנים", מנהלות דיאלוג אמוציונלי על בחירה מכרעת. המינגווי לעולם לא מסביר את מטרותיהן של הדמויות באופן גלוי, אך קיימים הרבה סימנים מתחת לפני השטח (סאבטקסט) של הדיאלוג שלהן, שמצביעים על הרגשות והמניעים שלהן. הדבר מטפח תחושה חזקה יותר של קשר עם הדמויות ומאפשר לקוראים ליצור פרשנויות משלהם.

החשיבות של קונפליקט ומורכבות

הדרך שבה המינגווי השתמש במחסומים ובקונפליקטים כדי לבנות את הדמויות שלו הייתה מרשימה ביותר. המינגווי הצליח להציג את הטבע הפנימי של הדמויות שלו ולהראות לקוראים ממה הן עשויות, על ידי העמדתן בסיטואציות קשות. חוויות אלו של מאבק ומצוקה הובילו לתהליכים של צמיחה והתפתחות, כמו גם הגבירו את הקשר והאמפתיה של הדמויות של המינגווי.

למשל, פרדריק הנרי, הגיבור בספרו של המינגווי: "הקץ לנשק", הוא חייל אמריקאי הנלחם במלחמת העולם הראשונה. הנרי נתקל במגוון קשיים ותלאות לאורך הספר, כולל פציעה, מוות של קרובים, והמתח של חיים במדינה שסועת מלחמה. אפיון הדמות של הנרי מעוצבת על ידי אירועים אלו, ששופכים אור גם על רגשותיו וכוונותיו.

אפיון דמות דרך העוצמה של רגש חבוי

המינגווי היה ידוע בטיפול העדין שלו ברגשות. המינגווי השתמש לעתים קרובות במעשים או בצורת שיח ודיאלוג, כדי לרמוז על רגשותיה של דמות, במקום להביע אותם באופן ישיר. דמויותיו זכו למורכבות ולעידון באמצעות שימוש בטכניקה זו, אשר חיזקה גם את הקשר הרגשי בין הדמויות לקהל הקוראים.

דוגמה נפלאה לכך תהיה סנטיאגו, הדמות הראשית בסיפור הקצר של המינגווי 'הזקן והים', הוא דייג שעבר 84 ימים בלי לתפוס דג. המינגווי לעולם לא מביע את אכזבתו או רוגזו, למרות העובדה שברור שהוא חווה את הרגשות הללו. במקום זאת, הוא מעביר את הנחישות והעקשנות של הדמות באמצעות מעשיו ודיבורו. סגנון כתיבה זה מוביל לכך שהניצחון של סנטיאגו בסוף הרומן הינו מרגש ומסעיר פי כמה.