ברוכים הבאים להדרכת כתיבה נוספת מבית הספר לכתיבה יוצרת של נבו רוזי!
איך לכתוב תפנית בעלילה וליצור טוויסט בסיפור?
ככותבים וכיוצרים יש לנו המון אפשרויות.
יש איזושהי נטייה להאמין שרק ספרי מתח צריכים טוויסטים, אז לא.
יש איזושהי נטייה להאמין שרק ספרי מתח צריכים טוויסטים, אז לא.
מבחינתי אני מדבר על כל סגנונות הכתיבה.
זה לא משנה אם אנחנו כותבים רומן רומנטי או ספר סיפורים קצרים.
בתור סופרים, אנחנו רוצים ליצור כמה תפניות בעלילה וטוויסטים בסיפור.
אבל רגע, כשאני מדבר על תפנית אתם כנראה חושבים משהו גדול ודרמטי.
אבל לא לשם אני לוקח את זה.
טוויסט בעלילה זה לא בהכרח הגיבור זוכה בלוטו או נדרס ע"י מכונית.
בזמן שאנחנו כותבים את הספר שלנו, במיוחד כשזה הספר הראשון שאנחנו כותבים, נתמקד ככל הניתן.
אנחנו כמו סוס שמסתירים לו את שדה הראייה.
לא מסתכלים ימינה ולא שמאלה, אנחנו רק מסתכלים על הסיפור שלנו.
זה דבר נכון, אנחנו רוצים להיות ממוקדים ככל שניתן.
אבל כשאני כותב עם עובדים, אני ממנסה ללמד אותם אחת לכמה זמן, להרים את הראש ולהסתכל על הדברים ממעוף הציפור.
כי את הסיפור שלנו, את הגיבורים שלנו, אנחנו מכירים מקרוב.
אבל, צריך לשאול "מה הקורא מצפה שיקרה? מה הוא חושב שהולך לקרות עכשיו?"
ואז נשאל האם אני רוצה לתת לו בדיוק את זה או אם אני רוצה קצת להפתיע אותו.
שוב, זה לא חייב להיות אירוע גדול או דרמטי.
לצורך העניין, אני כותב ספר על זוג שמתגרש שמתמקד בגבר.
אני אשאל את עצמי מה הקורא חושב שיקרה עכשיו? האם הוא מצפה שהוא יצא שוב לעולם הדייטינג או שהוא יכנס ויסתגר בתוך עצמו בחודשים הקרובים?
ואז אשאל האם אני רוצה לתת לו בדיוק את זה?
עכשיו, הטוויסט לא חייב להיות דרמטי.
שוב, יש לנו נטייה להאמין שתמיד בספרי ובסרטי המתח שזה יריות ורדיפות וזה שוד.
לא, זה לא חייב ללכת למקום הזה.
אנחנו רוצים להפתיע את הקוראים שלנו ככל הניתן.
כי שימו לב, אנחנו מתחילים לכתוב את הספר, אנחנו באקספוזיציה וכל המטרה שלנו היא לקרום לקורא להרגיש נינוחים בתוך הסיפור.
ככל שהסיפור מתגלגל, הקוראים מרגישים יותר בנוח ויותר נוכחים בתוך הסיפור.
זה דבר חיובי.
אבל, אנחנו לא רוצים בו זמנית להרגיש נינוחים מידי.
כי אם הקורא יצליח לצפות כל דבר שקורה בסיפור באיזשהו שלב הוא ירגיש נינוח מידי ואולי משועמם.
תיזכרו – בכתיבה יש בה המון גדלים.
אנחנו לא רוצים שהגלים יהיו גדולים מידי כי כשמגיעים לאירועים גדולים עם גלים גדולים, הקורא יכול ללכת לאיבוד.
זה לא משנה אם אנחנו כותבים רומן רומנטי או ספר סיפורים קצרים.
בתור סופרים, אנחנו רוצים ליצור כמה תפניות בעלילה וטוויסטים בסיפור.
אבל רגע, כשאני מדבר על תפנית אתם כנראה חושבים משהו גדול ודרמטי.
אבל לא לשם אני לוקח את זה.
טוויסט בעלילה זה לא בהכרח הגיבור זוכה בלוטו או נדרס ע"י מכונית.
בזמן שאנחנו כותבים את הספר שלנו, במיוחד כשזה הספר הראשון שאנחנו כותבים, נתמקד ככל הניתן.
אנחנו כמו סוס שמסתירים לו את שדה הראייה.
לא מסתכלים ימינה ולא שמאלה, אנחנו רק מסתכלים על הסיפור שלנו.
זה דבר נכון, אנחנו רוצים להיות ממוקדים ככל שניתן.
אבל כשאני כותב עם עובדים, אני ממנסה ללמד אותם אחת לכמה זמן, להרים את הראש ולהסתכל על הדברים ממעוף הציפור.
כי את הסיפור שלנו, את הגיבורים שלנו, אנחנו מכירים מקרוב.
אבל, צריך לשאול "מה הקורא מצפה שיקרה? מה הוא חושב שהולך לקרות עכשיו?"
ואז נשאל האם אני רוצה לתת לו בדיוק את זה או אם אני רוצה קצת להפתיע אותו.
שוב, זה לא חייב להיות אירוע גדול או דרמטי.
לצורך העניין, אני כותב ספר על זוג שמתגרש שמתמקד בגבר.
אני אשאל את עצמי מה הקורא חושב שיקרה עכשיו? האם הוא מצפה שהוא יצא שוב לעולם הדייטינג או שהוא יכנס ויסתגר בתוך עצמו בחודשים הקרובים?
ואז אשאל האם אני רוצה לתת לו בדיוק את זה?
עכשיו, הטוויסט לא חייב להיות דרמטי.
שוב, יש לנו נטייה להאמין שתמיד בספרי ובסרטי המתח שזה יריות ורדיפות וזה שוד.
לא, זה לא חייב ללכת למקום הזה.
אנחנו רוצים להפתיע את הקוראים שלנו ככל הניתן.
כי שימו לב, אנחנו מתחילים לכתוב את הספר, אנחנו באקספוזיציה וכל המטרה שלנו היא לקרום לקורא להרגיש נינוחים בתוך הסיפור.
ככל שהסיפור מתגלגל, הקוראים מרגישים יותר בנוח ויותר נוכחים בתוך הסיפור.
זה דבר חיובי.
אבל, אנחנו לא רוצים בו זמנית להרגיש נינוחים מידי.
כי אם הקורא יצליח לצפות כל דבר שקורה בסיפור באיזשהו שלב הוא ירגיש נינוח מידי ואולי משועמם.
תיזכרו – בכתיבה יש בה המון גדלים.
אנחנו לא רוצים שהגלים יהיו גדולים מידי כי כשמגיעים לאירועים גדולים עם גלים גדולים, הקורא יכול ללכת לאיבוד.
האותו הזמן, אנחנו לא רוצים שיהיה ים שטוח. כי ככה הקורא יכול ללכת לאיבוד באופן מאוד מהיר.
אז אנחנו רוצים לתת לגיבור שלי אירוע חיובי.
זה לא חייב להיות משהו גדול כמו זכייה בלוטו אלא משהו קטן.
כלומר, זה לא חייב לקרות באירועים, זה יכול להיות גם בהחלטות, בהתנהגות של הגיבור.
יכול להיות שפתאום הגיבור מתנהג בצורה מפתיעה.
ויש לנו שני סוגים שלטוויסטים:
1. יש טוייסטוים שתלויים בעולם – לגיבור אין שום יכולת לצפות או להתמודד מול זה עי זה הרבה יותר גדול ממנו. למשל: סופת טורנדו שמתחוללת, רעידת אדמה.
2. טוויסטים שתלויים בגיבור – החלטות של הגיבורים שלנו, דברים שהם אומרים אחד לשני, פעולות שהם יוצרים.
הרבה כותבים שאני פוגש אומרים "אוקיי אני אכניס טוויסט רעידת אדמה".
זה לא חייב ללכת לשם, זו דרך להתנהל בזה אבל זו לא הדרך הקלה.
אם אני רוצה להתאמץ ככל הניתן בתור כותב, אני לא אפיל את הטוויסטים ואת התפניות על דברים שהם תלויים בעולם.
אז אנחנו רוצים לתת לגיבור שלי אירוע חיובי.
זה לא חייב להיות משהו גדול כמו זכייה בלוטו אלא משהו קטן.
כלומר, זה לא חייב לקרות באירועים, זה יכול להיות גם בהחלטות, בהתנהגות של הגיבור.
יכול להיות שפתאום הגיבור מתנהג בצורה מפתיעה.
ויש לנו שני סוגים שלטוויסטים:
1. יש טוייסטוים שתלויים בעולם – לגיבור אין שום יכולת לצפות או להתמודד מול זה עי זה הרבה יותר גדול ממנו. למשל: סופת טורנדו שמתחוללת, רעידת אדמה.
2. טוויסטים שתלויים בגיבור – החלטות של הגיבורים שלנו, דברים שהם אומרים אחד לשני, פעולות שהם יוצרים.
הרבה כותבים שאני פוגש אומרים "אוקיי אני אכניס טוויסט רעידת אדמה".
זה לא חייב ללכת לשם, זו דרך להתנהל בזה אבל זו לא הדרך הקלה.
אם אני רוצה להתאמץ ככל הניתן בתור כותב, אני לא אפיל את הטוויסטים ואת התפניות על דברים שהם תלויים בעולם.
בטוויסטים טבעיים שתלויים בגיבור, שקורים ביום יום, אני רוצה להרים את הראש, לעלות למעלה למעוף הציפור ולשאול: "האם הפעולה דאני עושה עכשיו, התנועה בעלילה, זה בדיוק מה שהקורא מצפה לראות?"
וזה יכול לכוון אותנו בבתור כותבים.
לכתוב טקסטים פשוט יותר טובים ויותר מרגשים.
אבל, בו זמנית אתם יודעים שאני לא מאמין באובר-תכנון. אנחנו לא רוצים לתכנן יותר מידי.
אנחנו לא רוצים להרים את הראש כל הזמן ולשאול את עצמי כל הזמן מה הקורא רוצה.
כי לפני הכל אני כותב את הסיפור בשביל עצמי.
וקודם כל, אני צריך להיות מסופק מהטקסט שאני כותב.
