איך להאמין בעצמי ובכתיבה שלי יותר?
כשאנחנו מדברים על כתיבה ואמונה, אני מוצא 3 נקודות שכדאי להתמקד בהן:
הראשונה היא להאמין בסיפור שלי.
דרך אגב, זה לא משנה אם הסיפור הוא בדיוני או אוטוביוגרפי ואמיתי.
את הסיפור שיש לי בראש, בלב, בתוכי, רק אני יכול לספר.
ואם אני לא אכתוב אותו, איש לא יכתוב אותו.
נכון, אולי יהיו כמה סיפורים דומים אליו.
אני נוהג לספר שמאז שהספר שלי יצא לאור, יצאו יותר מ-20 ספרים בשפה העברית שהעלילה שלהם התרחשה בהודו.
ובכל זאת, את הסיפור שהיה בתוכי, רק אני הייתי יכול לספר.
הנקודה השנייה היא האמונה במילים שלי.
כל אחד מאיתנו הוא עולם ומלואו.
ולכל אחד ואחת יש דרך גישה ייחודית.
כלומר, המילים שלי הן המילים שלי.
אם אני אדם ציני יותר, או דרמטי יותר, כך המילים שלי יוצאות לעולם הגדול.
ושוב, בלי להיות אובר-רוחני, כמוני יש רק אחד.
ואני רוצה ללמוד להרגיש בנוח עם דרך ההתבטאות שלי.
כמובן, תמיד קיים מקום להשתפר, לצמוח ולגדול.
אך עליי לזכור שדרך ההתבטאות היא חלק מהקסם שלי.
הנקודה השלישית היא להאמין בדמויות שלי.
שוב, אין זה משנה אם הסיפור התרחש במציאות או בדיוני לחלוטין.
אני רוצה להאמין שהקוראים העתידיים שלי יוכלו להתחבר לגיבור או לגיבורה.
אני רוצה להאמין בעומקים שהגיבורים מביאים איתם.
הפגיעות והפתיחות שבהם, לצד מסע הגיבור (הפנימי והחיצוני) שהם יעברו בסיפור,
כל אלו יוצרים קרבה אמיתית בינם לבין הקוראים שלי.
המשכתי לדבר על הנושא בהרחבה בפרק ה-58 של הפודקאסט 'שעת כתיבה':
