בניית עולם פנימי עשיר לדמות במחזה, היא אחת המשימות המרכזיות בכתיבה דרמטית. דמות חיה ונושמת, לא מתקיימת רק דרך המילים אותן היא אומרת או הפעולות אותן היא מבצעת, אלא דרך עומק הנפש המניע אותה מבפנים. עולם פנימי עשיר הופך את הדמות לבלתי נשכחת, מעניק לה רבדים ומורכבות המושכים את הקהל ללוותה לאורכו של המחזה.
מניע מרכזי
הבסיס לכל דמות עמוקה הוא הגדרה ברורה של מניע מרכזי. יש לחשוב מה מניע את הדמות לפעולה, ומהו הכוח הפנימי המפעילה בכל רגע נתון. האם מדובר בפחד המלווה אותה מילדות, תשוקה בלתי מרוסנת להכרה, אשמה שאינה מרפה או אולי תקווה עיקשת לתיקון? מניע זה צריך להיות נוכח לאורך המחזה, גם כאשר הדמות נראית עסוקה בדברים אחרים לכאורה.
העשרת המורכבות
מעבר למניע הראשי, כדאי להעשיר את הדמות ברבדים סותרים. דמות מורכבת תמיד תכיל ניגודים פנימיים המחיים אותה ומונעים ממנה להיות חד-ממדית. ניתן לשלב בין ביטחון עצמי מוחצן לבין ספק פנימי עמוק, או בין חמלה לזולת לבין רצון עז לנקמה. מתח פנימי מסוג זה, מעניק לדמות אותנטיות ומאפשר לצופים, לזהות השתקפות של החיים עצמם, על כל מורכבותם.
עברה של הדמות
היסטוריה אישית מפורטת, תורמת רבות לעומק הדמות. גם אם פרטי הרקע של הדמות לא ייחשפו במלואם לקהל, כתיבה מתוך ידיעה ברורה על עברה תעניק לה נוכחות משכנעת על הבמה. מומלץ לשרטט לעצמכם את קווי הביוגרפיה של הדמות: היכן גדלה, מי השפיע עליה בילדותה, אילו חוויות עיצבו את מבטה על העולם ומהם הפצעים הלא גלויים אותם היא נושאת.
תפיסות שונות של הדמות והסביבה
כדי להעמיק את עולמה הפנימי של הדמות, יש לבחון כיצד היא תופסת את עצמה וכיצד היא חשה שאחרים תופסים אותה. פער בין הדימוי העצמי לבין התפיסה החיצונית יוצר תנועה דרמטית מרתקת. האם הדמות רואה עצמה כקורבן בעוד הסובבים אותה רואים בה תוקפנית? האם היא משוכנעת בצדקת דרכה בעוד כל הסימנים סביבה מצביעים על טעות? המתח בין תפיסות אלו מזין את הדינמיקה הבימתית.
שפה ייחודית לדמות
שפה ייחודית לדמות, היא כלי נוסף להענקת עומק פנימי. יש לבחון באילו מילים בוחרת הדמות להשתמש, מהו הקצב בו היא מדברת, האם היא נוטה לדימויים פיוטיים או לשפת יום-יום חדה. בחירות לשוניות אלה, לא רק משרטטות את דמותה אלא, מספקות הצצה אל עולמה הפנימי: עולם מחשבותיה, ערכיה ורגשותיה.
חשיבות הקשר בין הדמויות
יחסיה של הדמות עם דמויות אחרות במחזה, מהווים מראה נוספת לעולמה הפנימי. אינטראקציות עם הסביבה חושפות צדדים סמויים בה שלא תמיד מתגלים בדיאלוגים ישירים. תגובות לזולת, רתיעה, קרבה או עימותים בונים שכבות נוספות של עומק ומאפשרים לקהל להבינה מתוך הקשרים אנושיים מורכבים.
הוספת סאבטקסט ותנועות גוף
גם אלמנטים בלתי מילוליים, תורמים משמעותית לעולמה הפנימי של הדמות. תנועות הגוף, מחוות קטנות, הרגלים ייחודיים או שתיקות ממושכות חושפים רגשות סמויים ולעתים, אף מדברים בקול רם יותר מן המילים עצמן. חשוב לשלב בכתיבה תיאורים של אופן תנועתה והבעות פניה, כדי להעשיר את מורכבות הדמות.
שינוי וצמיחה
לבסוף, יש להעניק לדמות מרחב להתפתחות. דמות חיה, איננה נותרת סטטית לאורך המחזה. תהליך פנימי של שינוי, אפילו אם הוא קטן ושקט, מעניק לדמות תחושת חיים אמיתית. יש לשאול כיצד האירועים המתרחשים משפיעים עליה, אילו חוויות מערערות אותה או מחזקות אותה, ואיך היא מגיבה לשינויים סביבתיים ופנימיים.
סיכום
כך בונים עולם פנימי עשיר לדמות במחזה: חוקרים לעומק את מניעיה, שוזרים בה ניגודים פנימיים, מעצבים לה שפה ייחודית, מטמיעים בה היסטוריה חיה ומאפשרים לה לעבור מסע אמיתי לאורך המחזה. דמות המכילה רבדים מגוונים ותגובות מורכבות תיגע בלב הקהל ותישאר חיה בזיכרונו.
