שכשהייתי צעיר השתתפתי בהמון סדנאות כתיבה.

אבל דווקא את הטיפה הזה לא קיבלי בסדנת כתיבה, אלא מחבר שגם הוא סופר.
ובתחילת הדרך שנינו היינו במסעות משלנו, בערך עשור אחורה כשהשתחררתי מהצבא.
שלחתי לו איזשהו ספר שכתבתי והוא קרא אותו ואמר לי "אתה מדבר לקהל".
אמרתי לו "מה הכוונה?"
הוא אמר "אני רוצה שתדבר אליי".
אז אני אסביר למה הוא התכוון ואסביר מה היא הדרך שבא אני מלמד את הטיפ הזה.
כשאנחנו כותבים, יש לנו הרבה פעמים נטייה לדבר בלשון רבים ואפילו לפנות לקוראים בצורה ישירה.
ובעיניי, זה לא בהכרח הדרך הנכונה להגיע ללב הקורא.
אני תמיד אומר שהדרך ללב הקורא היא אותנטיות.
כשאני כותב אני רוצה להעניק לקורא את התחושה שהוא יושב איתי בסלון על כוס יין, רגל על רגל ואנחנו יושבים ומדברים ממש כמו חברים.
ככל שאני אתן לקורא תחושה יותר קרובה ככה הוא ירגיש יותר נינוח.
לעומת זאת, אם אני אפנה אליו הרבה ברבים אני אגרום לו להרגיש כאילו הוא יושב באודיטוריום, מסתכל לצדדיו ורואה המון אנשים סביבו.
הוא לא מרגיש מיוחד.
בתור כותב, אני רוצה לגרום לקורא שלי להרגיש מיוחד. 
אנחנו רוצים את הקרבה בתור קוראים.
ונכון, זו קרבה שהיא לא אמיתית. 
אני כותב את הטקסט, הקורא יכול להיות במדינה אחרת, לא נפגשנו מעולם.
אני לא יכול לייצר קרבה אמיתית.
אבל אני כן רוצה לתת לפחות את התחושה הזו.
איך אנחנו עושים את זה?
קודם כל אני משתדל בכתיבה שלי לא לפנות ברבים.
מצד אחד זה הגיוני אבל זה עדיין מאוד מוזר בעייני לפנות לקוראים באמצע הטקסט קצת כמו שוודי אלן "דמיינו/תארו לעצכם ש…"
מעבר לזה, זה חוזר לטיפים שאני מדבר עליהם שוב ושוב ושוב…

ככל שנגרום לקורא להרגיש יותר נוכח בסיפור, ככה הוא ירגיש יותר קרוב אליי.
ואם הקורא יצליח להרגיש, לראות, לשמוע מה שהדמויות חוות, חמש החושים, הוא ירגיש יותר קרוב.
ככל שהדמויות יפתחו יותר בעזרת דיאלוג, בעזרת הבעה כי אנחנו רוצים שהם ישמרו כמה שפחות בבטן ויביעו כמה שיותר.
הרבה פעמים זה די מאתגר עבורנו ככותבים כי אנחנו מתחילים לכתוב באופן שהוא תמציתי, אנחנו רוצים לברוח מהמקום התמציתי ולהביע כמה שיותר.
ובמילים כאלה ואחרות אנחנו רוצים להגיע ללב הקורא.
כדי לעשות את זה, אנחנו צריכים עומק.
ולחזור לטיפ שדיברתי עליו, אנחנו רוצים לתת לקורא את התחושה שהוא יושב איתי בסלון, שהוא מכיר אותי, שהוא מכיר את הדמויות.
דרך אגב, זו תחושה די דומה למה שאנחנו חווים עם סדרת טלוויזיה שיש לה כמה עונות ואנחנו כבר צופים בה תקופה.
כלומר, עברנו המון עם הגיבורים והדמויות, אנחנו כבר מכירים את צורת ההתנהגות שלהם, אנחנו מרגישים קרבה אליהם הרבה יותר מסרט.
לפעמים אנחנו אפילו עוברים כמה שנים עם אותן דמויות.
אז נכון, בעולמות הספרות מאוד מאתגר לעשות את זה אבל זאת התחושה שאנחנו רוצים ליצור.
אנחנו רוצים ליצור כמה שיותר קרבה בין הקורא לבין הדמויות וכמובן בין הקורא לבין הכותב, הסופר, היוצר.